"יאללה פוסט ראשון יוצא לדרך… מתי נכון לספר לילדים הגדולים שאמא בהריון? שבקרוב תהיה תוספת קטנטנה למשפחה?
מניחה שאם הייתן בסיטואציה הזו המליצו לכן לספר כשהבטן יצאה.
והאמת היא שאני סיפרתי לילדים על ההריון הזה ממש מיד אחרי השקיפות עורפית.
זה הרגיש לי נכון פשוט, הרגיש לי שאני לא יכולה להסתיר את זה מהם.
בשבועות שקדמו לאותה בדיקה מיוחלת, הילדים ראו אותי בעיקר שרועה על הספה (כשאבא שלהם חזר הביתה מהעבודה), עם בחילות, עייפות מטורפת ועדיף שלא אספר מה עוד…
לא יודעת.. לי זה הרגיש שהם מסוגלים להבין ולהתרגש על אף שעדיין לא רואים, ועל אף שזה היה כל כך רחוק.
איך הם קיבלו את זה?
קודם כל הם שמחו מאוד!
ואפילו הבינו למה אמא מרגישה כך.
גיא התרגש בטירוף כי הוא קצת יותר מבין (לדעתי). הוא גם נזכר מה היה כשירדן נולדה.
הוא אפילו מסביר לירדן שהוא יהיה הילד הבכור והיא תהיה הסנדויץ (ממש במילים אלו.. ונשבעת שאני לא אמרתי את זה. הוא פשוט מדבר על זה בגן עם הצוות(.
וירדן? היא שמחה אבל די הכחישה בהתחלה ואפילו אמרה כמה פעמים שהיא לא רוצה אחות קטנה. אולי הבינה שעומדת להיות הילדה האמצעית של המשפחה? (וגם על זה עוד ארחיב.)
עכשיו היא דווקא ממש מצפה!
בכל יום כשהיא נפרדת ממני בגן, היא מנשקת אותי וגם את התינוקת.
ובכל לילה, לפני שעולים למיטה שניהם מדברים אל העוברית הקטנה שבבטן.
כמובן שבכל כמה ימים הם שואלים מתי זה יקרה כבר? הם מצפים ומחכים!
אבל היי.. לפחות יש לנו נקודת ציון: בחנוכה!
בתמונה הזו אני מספרת להם סיפור שנקרא ""בבטן של אמא"" שקיבלתי מחברה.
ספר שממש מספר מה קורה לאמא, איך העובר מקבל אוכל, מה הוא עושה כשאמא ישנה וכו'.
בכל כמה ערבים הם מבקשים לקרוא את הספר הזה דווקא כי הוא כתוב בצורה כל כך פשוטה ומובנת לילדים, ואפילו די מצחיקה.
ואחרי שאנחנו מסיימים את הסיפור הם שואלים שאלות, הם נוגעים בבטן ומרגישים את התזוזות. אני מרגישה שזה מאוד מחבר אותם וגורם להם להבין עד כמה זה מוחשי.
כל אחד אוהב לספר איך הוא יעזור לי עם התינוקת ומה הוא יביא לה כשהיא תבכה…
ירדן בטוחה שהיא כל היום תחזיק אותה ותיתן לה לאכול (ושיהיה לי בהצלחה!). אז אני באמת מרגישה שאני מספרת להם את האמת כולה (ברמה שהם מבינים) כדי שיהיו מוכנים עד כמה שניתן.
מה יהיה בזמן האמת? וואלה אין לי מושג!
אני רק רוצה להאמין שהמעבר יהיה חלק, ללא אתגרים מיוחדים… וגם אם כן, שנמצא את הדרכים הנכונות להתמודדות כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח. אלא להיפך, דווקא מדמיינת את השמחה ואת ההתרגשות שתהיה בבית כשזה כבר יקרה."